החלטה בתיק סע"ש 19127-06-13

1.            בפניי בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה אם תידחה תביעתו.

2.            הנתבעת מציינת בנימוקיה לבקשה, כי המדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים; כי המשיב הינו שוהה בלתי חוקי שנתפס על ידי משטרת ישראל וסולק מישראל לצמיתות; כי בין הצדדים לא התקיימו מעולם יחסי עבודה, וכל היכרותם הייתה במסגרת בירור שמטרתו הייתה לבחון האם ניתן יהיה להשיג למשיב אישורי עבודה ומשלא הושגו אלו, נזנח העניין; המשיב אינו תושב ישראל, אין לו אפשרות להיכנס לישראל ואין לו כל נכסים בישראל. 

3.            התובע הגיב לבקשה, וטען כי חיובו להפקיד ערובה ימנע ממנו את זכות הגישה לערכאות, וכי לפי הפסיקה אין מקום להיענות לבקשה שמטרתה לנעול את שערי בית הדין בפניו אך בשל היותו תושב הרשות הפלסטינאית.

4.            סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

5.            תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

6.            בית הדין הארצי בפסק הדין בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליניצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח (ניתן ביום 29.8.00), קבע בהאי לישנא:

"בית-דין זה הקפיד במהלך השנים לנהוג בנושא זה במתינות. ההלכה הפסוקה נותרה בעינה, ולפיה, "...אין זאת דרכו של בית-דין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה', ועל-ידי כך להכביד על מימוש זכויות", וכי בבוא בית-הדין לשקול האם יש מקום לחייב במתן ערובה "יביא כמובן בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה".

7.            בפסק הדין בע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר - Spain peter in gallicantu, (ניתן ביום 6.7.2003), הותוו אמות המידה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בעניין עובד שהוא תושב הרשות הפלסטינית נקבע בפסק הדין כי:

"ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה:

הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולו ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה... הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולו לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו.

מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד - לא תוטל הערובה. מאידך, אם עמד המעסיק בנטל הנדרש, יוסיף בית הדין ויבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שישית עליו חובת הפקדת ערובה.

לבסוף, בבואו לקבוע את סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו לשיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות ממין זו שלפניו; לאיזון הנדרש בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק; ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית את הדין ואת הזכויות שבדין".

8.            עוד נקבע בפסיקה, כי כאשר לבעל הדין התובע "היסטוריה" של אי עמידת בחיובים קודמים של תשלום הוצאות שהוטלו עליו, הרי שיש מקום לצוות על הפקדת ערובה להוצאות (וראו בש"א 199/05 אלכסנדר אלקין - חיימובה גולנרה, ניתן ביום 7.3.05, והאסמכתאות שם).

9.            במקרה דנן, לא ניתן לקבוע בשלב זה, ובטרם החל שלב ההוכחות בתיק, כי אין ממש בסיכויי התביעה. לפחות לכאורה, עולה מתוך המסמכים שצרף התובע לתביעתו, אשר נחזים להיות חתומים על ידי הנתבעת, כי בין הצדדים התקימו קשרי עבודה ובשלב זה לא ניתן לשלול טענה זו על פניה. למעשה הטענה היחידה שנותרה והעומדת ביסוד בקשת הנתבעת היא היותו של התובע תושב שטחים,. בשים לב לפסיקה האמורה מעלה, כי ככלל אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות, לא מצאתי מקום לחרוג מכך, בהעדר כל טעם אחר נוסף, והבקשה נדחית אפוא.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ד, ( 10 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: